פורסם מטעם לשכת רו"ח מרץ 2010

מאת רו"ח יריב כהן ורו"ח רן סידלמן

 

בחודש יולי 2006 נכנס לתוקפו תקן חשבונאות מספר 29, אימוץ תקני דיווח כספי בינלאומיים (IFRS) של המוסד לתקינה חשבונאית בישראל. תקן זה קבע כי החל מהרבעון הראשון של שנת 2008 חברות ציבוריות בישראל, ייערכו את דוחותיהן הכספיים לפי כללי חשבונאות בינלאומיים. רבות דובר וידובר בדבר המהפיכה בדיווח החשבונאי שמדינת ישראל עברה ותעבור בשנים הקרובות, ושעקרון הרלבנטיות גובר על עקרון המהימנות, ושתם עידן העלות ההיסטורית לטובת עידן השווי ההוגן. במאמר זה נתייחס לסוגית חלוקת רווחים לבעלי מניות (דיבידנד) לאור התקינה הבינלאומית. ידוע כי החשבונאות הנה שפה עסקית שבאה לידי ביטוי במונחים כספיים בעסקאות ואירועים המשפיעים על הפעילות של ישות עסקית.

החשבונאות מתרגמת ומנתחת את ההשלכות הכלכליות של אירועים ועסקאות הרלוונטיים לישות עסקית מסוימת למונחים כספיים ברי מדידה. עקרונות חשבונאים מקובלים ( GAAP -  Generally Accepted Accounting Principle) הנם העקרונות שעל פיהם עורכים את הדוחות הכספיים. ניתן לדמות את כללי החשבונאות המקובלים לכללי הדקדוק של שפה מסוימת, במקרה זה השפה החשבונאית. לפיכך, בדומה לכל שפה אחרת, כללי השפה החשבונאית באים לעולם ומתפתחים בהתאם לצורך, במקרה זה של סביבת העסקים. כפועל יוצא עקרונות החשבונאות המקובלים הנם דינמיים ומשתנים לאורך זמן. 

הבא נסקור שני מאפיינים איכותיים משמעותיים של הדוחות הכספיים:

 

1.רלוונטיות

על מנת שמידע יהיה שימושי, הוא חייב להיות רלוונטי לצורכי קבלת ההחלטות של משתמשים. מידע הוא רלוונטי כאשר הוא משפיע על החלטותיהם הכלכליות של משתמשים, בכך שהוא מסייע להם להעריך את אירועי העבר, ההווה או העתיד או כאשר המידע מאשר או מתקן את הערכותיהם הקודמות.

תפקידיו של המידע בחיזוי או אישור משולבים זה בזה. לדוגמה, מידע לגבי ההיקף וההרכב של הנכסים המוחזקים על ידי הישות הוא בעל ערך למשתמשים בניסיונם לחזות את יכולתה של הישות להגיב למצבים משתנים. אותו מידע ממלא תפקיד של אישור לגבי תחזיות קודמות באשר, לדוגמה, לשינוי מבני של הישות או תוצאותיהן של פעולות שתוכננו.

מידע לגבי המצב הכספי וביצועים בעבר משמש, לעיתים קרובות, כבסיס לתחזית באשר למצב הכספי והביצועים העתידיים ונושאים אחרים שבהם יש למשתמשים עניין ישיר, כגון דיבידנדים והוצאות שכר, תנודות במחירי ניירות ערך ויכולתה של הישות לעמוד בהתחייבויותיה במועדן. אין המידע חייב להיות מוצג בצורה של תחזית מפורשת כדי להיות בעל ערך לביצוע הערכות בעתיד.

עם זאת, אופן הצגת המידע על עסקאות ואירועי עבר עשוי לשפר את היכולת לערוך תחזיות על פי דוחות כספיים. לדוגמה, ערכו של דוח רווח והפסד למטרות חיזוי משתפר אם פריט הכנסה או הוצאות יוצאי דופן, חריגים ונדירים, מוצגים בנפרד.

 

2.מהימנות

על מנת שמידע יהיה שימושי, עליו להיות מהימן. מידע הוא מהימן כאשר אין בו שגיאות מהותיות והוא אינו מוטה ומשתמשים יכולים להסתמך עליו כמצג נאמן של הדבר אותו הוא מתיימר לייצג או שסביר להניח כי הוא מייצג.

מידע עשוי להיות רלוונטי, אך כה חסר מהימנות באופיו או בהצגתו, עד כי ההכרה בו עלולה ליצור הטעיה אפשרית. לדוגמה, אם תקפותה וסכומה של תביעת פיצויים במסגרת הליך משפטי נתונים במחלוקת, הכרה במלוא סכום התביעה במאזן על ידי הישות עלולה להיות בלתי הולמת. עם זאת, בנסיבות העניין עשוי להידרש כגילוי לגבי סכום ונסיבות התביעה.

 

הבא נסקור שני עקרונות חשובים בענין ההכרה והמדידה: 

  

3.שמרנות

בהצגת הדוחות הכספיים, הערכת הנכסים וההכרה ברווח יעשו בצורה שמרנית. כך שאם יש הפסד צפוי הניתן למדידה, יש להכירו מיידית למרות שטרם מומש, ואילו רווח צפוי לא יקבל ביטוי בדוחות הכספיים אלא רק לאחר שימומש. החשבונאות מעדיפה להציג תמונה פחות ורודה בפני קורא הדוחות.
דוגמא: הערכת מלאי - הערכת המלאי הסופי בסוף שנה תהיה לפי עלות או שווי מימוש הנמוך מבניהם.לדוגמא - מלאי שנקנה באמצע השנה במחיר של 10 ש"ח. בסוף השנה שווי המימוש שלו הוא 9 ש"ח. ישהפסד צפוי ויש להכיר בו, ולכן המלאי יוצג לפי 9 ש"ח. (שווי מימוש הנמוך מהעלות).אם שווי המימוש לתאריך סוף השנה היה 11 ש"ח הרי שנוצר רווח צפוי  שאין להכיר בו בדוחות ולכן המלאי יוצג בערך של 10 ש"ח (עלות הנמוך מהשווי המימוש).

 

4.עלות היסטורית

הבסיס לרישום החשבונאי של חלק ניכר מהנכסים (במיוחד סעיפי רכוש קבוע), הוא העלות ההיסטורית (המחיר ששולם ביום רכישתם או שהתחייבנו לשלם), ולא עפ"י שווים בשוק בתאריך המאזן. ההנחה היא שהעסק הינו עסק חי וממילא העסק אינו מתכוון לממש את נכסיו. אילולא הרישום בעלות ההיסטורית, כל חישוב עליית ערך בנכס הייתה גורמת לעליה ברווח.

קביעת עליית הערך הינה אובייקטיבית ולכן ע"מ לקבל מידע אובייקטיבי, הדיווח נקבע עפ"י העלות ההיסטורית. למרות שהמשתמשים בדוחות מעוניינים בקבלת מידע לגבי שווי הנכס ולא לגבי עלות ההיסטורית שלו, נקבע שיש להציגו לפי עלות, מאחר ויתרון הגדול היא שהוא מדד אובייקטיבי, למרות החסרונות הרבים.

 

אם כך ניתן  להבין שהתקינה הבינלאומית החדשה יוצרת דיסוננס.

העלות ההיסטורית והשמרנות לא חיים בהרמוניה לצד הרלבנטיות והמהימנות.

 

כדי להמחיש זאת הבא נראה כיצד חברה יכולה להגדיל רווחים.

 

לצורך הגדלת רווחים ישנם מספר חלופות:

חלופה ראשונה: הגדלת המכירות שמבחינה כספית לעתים יקרה הואיל ויש להשקיע במוצרים חדשים ו/או בהון אנושי יקר.

חלופה שנייה: התייעלות דרך קיצוץ בעלויות לרבות פיטורין ובכך הרווח יגדל.

חלופה שלישית : שערוך נכסים.

 

למותר לציין כי שערוך זו הדרך הקלה אם לא הזולה לפתרון הבעיה.

 

התקינה החדשה מאפשרת הגדלת רווחים דרך שערוכים (הגדלת הנכסים) באופן הבא:

א.      שערוך נדלן להשקעה לפי תקן בינלאומי מספר 40 כנגד הכנסות או הוצאות בדוח רווח והפסד.

ב.       שערוך רכוש קבוע לפי תקן בינלאומי מספר 16 כנגד קרן הערכה מחדש כחלק מסעיף ההון במאזן.

ג.        שערוך נכסים בלתי מוחשים לפי תקן בינלאומי מספר 38 כנגד קרן הערכה מחדש כחלק מסעיף ההון במאזן.

 

שערוך נדל"ן להשקעה

נדלן להשקעה  יוגדר כנדל"ן (קרקע או בניין – או חלק מבניין – או שניהם) המוחזק על ידי הבעלים

(או חוכר חכירה מימונית), לשם הפקת דמי שכירות או לשם עליית ערך (או שניהם) ולא נחשב כרכוש קבוע או מלאי.

 

דוגמאות לנדל"ן להשקעה:

 1.קרקע המוחזקת לשם עליית ערך בטווח הארוך , ולא לשם מכירה בטווח הקצר במהלך העסקים הרגיל

 2.קרקע המוחזקת לשימוש עתידי שטרם נקבע (אם ישות טרם קבעה שהשימוש בקרקע יהיה כנדל"ן בשימוש הבעלים או לצורך מכירה במהלך העסקים הרגיל , יש לראות בקרקע כמוחזקת לצורך עליית ערך הונית).

 3.מבנים להשכרה המוחכרים בחכירה תפעולית – נכסים מניבים לרבות מבנה פנוי, אך מוחזק לצורך החכרתו בחכירה תפעולית.

 

ההכרה הראשונית תהיה לפי עלות כאשר עלויות העסקה יהיו חלק מהעלות הראשונית.

כאשר המדידה לאחר הכרה ראשונית תהיה באופן הבא:

 

חברה תבחר במודל השווי ההוגן או במודל העלות כמדיניות חשבונאית ותיישם מדיניות זו לגבי כל הנדל"ן להשקעה שברשותה.

 

השווי ההוגן אמור להיגזר מהאופציות הבאות:

 מחיר עדכני בשוק פעיל ובהיעדר מחיר עדכני בשוק פעיל,

יש להסתמך על היוון תחזיות תזרים מזומנים, המתבססות על אומדנים מהימנים של תזרימי מזומנים עתידיים, תוך שימוש בשיעורי היוון המשקפים הערכות שוק שוטפות בדבר חוסר הודאות לגבי הסכום והעיתוי של תזרימי המזומנים.

 

לפיכך רווח או הפסד הנובעים משינוי בשווי ההוגן של נדל"ן להשקעה יוכרו ברווח או בהפסד לתקופה בה הם נבעו.

כלומר מידע רלבנטי סובייקטיבי שיכול להשתנות משמאי כזה או אחר ויכול ליצור הגדלת רווח בדוח רווח והפסד.

  

שערוך רכוש קבוע

רכוש קבוע יוגדר כפריט מוחשי אשר:

מוחזק לשימוש בייצור או הספקת סחורות או שירותים , להשכרה לאחרים,או לצרכים מנהליים ;וכן

חזוי שישתמשו בו במשך יותר מתקופה אחת.

 

ההכרה הראשונית תהיה לפי עלות כאשר עלות  פריט רכוש קבוע כוללת את מחיר רכישתו , לרבות מסי יבוא ומסי רכישה שאינם מוחזרים , בניכוי הנחות מסחריות.

וכן עלויות כלשהן שניתן לייחס במישרין להבאת הנכס למיקום ולמצב הדרושים לכך שהוא יוכל לפעול  באופן שהתכוונה ההנהלה.

 

כאשר המדידה לאחר הכרה ראשונית תהיה באופן הבא:

ישות תבחר במודל העלות או במודל הערכה מחדש כמדיניותה החשבונאית ותיישם אותה מדיניות לגבי כל פריטי הרכוש הקבוע מאותה קבוצה.

 

מודל הערכה מחדש- לאחר ההכרה כנכס ,פריט רכוש קבוע, שניתן למדוד את שוויו ההוגן באופן מהימן, יוצג בסכום משוערך, שהוא שוויו ההוגן במועד הערכה מחדש, בניכוי פחת שנצבר לאחר מכן, ובניכוי הפסדים מירידת ערך שנצברו לאחר מכן.

 

שווי הוגן נקבע כאמור לעיל בפרק זה.

 

עליה בשווי כתוצאה משערוך הנכס תיזקף – לקרן הונית "קרן הערכה מחדש".

אם הערך בספרים של נכס יורד כתוצאה מהערכה מחדש , הירידה תוכר ברווח והפסד .

עם זאת , הירידה תחויב ישירות להון העצמי , תחת הכותרת של קרן הערכה מחדש , עד לסכום שבו קיימת יתרת זכות כלשהי בקרן הערכה מחדש בגין אותו נכס.

"קרן הערכה מחדש" תיזקף ישירות לעודפים כאשר הנכס נגרע, אולם ניתן להעביר חלק מהקרן לעודפים במהלך השימוש בנכס (בהתאם לקצב הפחת).

 

למעשה, קרן הערכה מחדש משמשת  כתחנת מעבר כסעיף מאזני עד לרישומה כסעיף תוצאתי בדוח רווח והפסד.

לפיכך בדומה לנדל"ן להשקעה מדובר במידע רלבנטי אך סובייקטיבי במידה והוא מגיע ממעריך שווי.

 

שערוך נכס בלתי מוחשי

נכס בלתי מוחשי יוגדר כנכס לא כספי הניתן לזיהוי וחסר מהות פיזית.

לדוגמא רישום פטנט.

 

ההכרה הראשונית תהיה לפי עלות.

כאשר המדידה לאחר הכרה ראשונית תהיה באופן הבא:

 

מודל העלות- הפריט יוצג בעלותו בניכוי הפחתה שנצברה ובניכוי הפסדים מירידת ערך שנצברו.

או לחלופין לפי מודל הערכה מחדש ואז הפריט יוצג בסכום משוערך שהינו שוויו ההוגן במועד ההערכה מחדש בניכוי הפחתה שנצברה לאחר מכן ובניכוי הפסדים מירידת ערך שנצברו לאחר מכן.

 

יש להדגיש כי התקן מאפשר לבצע הערכה מחדש רק במקרים בהם קיים שוק פעיל לנכס בלתי מוחשי שלמעשה נדיר ואז האפשרות להגדלת ערך הנכס קטנה.

  

כעת לאחר שסקרנו את האפשרויות לשערוכי הנכסים הבא נראה כיצד חוק החברות בישראל 1999 מאפשר חלוקת רווחים לבעלי מניות.

 

דיבידנד מוגדר בחוק החברות סעיפים 301-307 באופן הבא:

כל נכס בין אם במזומן ובין בדרך אחרת הניתן מהחברה לבעל מניה לרבות העברה או התחייבות להעברה מכח זכותו כבעל מניה (למעט מניות הטבה הקצאה ללא תמורה).

 

המבחנים לחלוקת הרווחים מצטברים:

1.מבחן הרווח – יתרת עודפים או רווחים שנצברו בשנתיים אחרונות.

2.מבחן יכולת הפירעון –החברה תעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות בהגיע מועד קיומן.

 

דגש: חלוקת הדיבידנד באישור הדירקטוריון אלא נקבע אחרת בתקנון החברה.

הערה: בית המשפט יכול לסטות ממבחן הרווח אך לא ממבחן יכולת הפרעון. מעבר לכך, נראה שניתן להרחיב את המושג עודפים.

 

לאור התקינה החדשה שנכנסה לאחר חקיקת החוק בשנת 1999 עולה השאלה בדבר חלוקת רווחים משערוכי נכסים. האם העודפים החדשים מקור לחלוקה?

 

סוגיה זו מביאה אותנו לשאלה האם הגדלת רווחים על בסיס צבירה נכונה לאפשר חלוקת רווחים לבעלי מניות?

 

בסיס הצבירה

כל תקופה תשקף את מלוא הפעילות שהתרחשה בה גם אם ההכנסות לא נגבו וגם אם ההוצאות לא שולמו.

לדוגמא רישום ההכנסה יהיה בהתאם לתקן הבינלאומי מספר 18 שקבע כי :

ההכרה בהכנסה ממכירת טובין ו/או מתן שירותים  תתקיים לפי התנאים הבאים במצטבר:

1.הישות העבירה את הסיכונים והתשואות המשמעותיים הנגזרים מהבעלות על הסחורות.

2.הישות אינה שומרת את השליטה האפקטיבית על הסחורות שנמכרו.

3.סכום ההכנסות ניתן למדידה באופן מהימן.

4.צפוי שההטבות הכלכליות מהעסקה יזרמו לישות (למרות שטרם התקבלו לתום השנה).

5.העלויות הקשורות לעסקה ניתנות למדידה באופן מהימן.

 

לעומת זאת רישום ההוצאה יהיה לפי עקרון השמרנות.

דהיינו אם יש הפסד צפוי הניתן למדידה, יש להכירו מיידית למרות שטרם מומש וטרם שולם לתום השנה.

 

בסיס מזומן

שיטת דיווח חשבונאית בה עיתוי ההכרה בהכנסות ובהוצאות נקבע לפי מועד קבלת התקבולים או תשלום ההוצאות בפועל, וזאת ללא קשר למועד גיבושה של הזכות לקבלת ההכנסה או חובת תשלום ההוצאה.

 החשש שלנו שהגדלת רווחים על בסיס צבירה דרך שערוכי נכסים תזרז למעשה תופעה של השתלטות על חברות ללא הכנסת יד לכיס, ללא הבאת הון עצמי ובכך תיצור בועה עתידית. .

 אם נביט על רכישות ענק במשק הישראלי , חלקן אם לא מרביתן מגיעות דרך הון זר (הלוואות או הנפקת אגרות חוב) ופחות מהון עצמי (כסף אישי של בעלי השליטה).

 ברגע שנעשית רכישה שכזו חייבים לכסות את ההלוואה.

 איך עושים זאת?

מגדילים רווחים דרך התייעלות, דרך הגדלת מכירות או דרך שערוכים כפי שראינו.

בתקופות מיתון קשה להגדיל רווחים ואז פונים להתייעלות , בתקופות אחרות מגדילים מכירות (ואז יש לזה הוצאה נלווית שכר עובדים ותקורה) או משערכים הואיל ומדובר בהוצאה קטנה יותר שלא נדבר שלעתים מדובר במידע סובייקטיבי ולא בלתי תלוי.....

 

למעשה נוצר מעגל קסמים שלא ניתן לעצרו .

חברות מתפתות לשערך נכסים , ואז מושכות את הרווחים כדיבידנד לצורך כיסוי הלוואות הרכישה.

מחירי השוק עולים, ובעלי השליטה ממשיכים לקחת הלוואות בדרך להשתלטויות נוספות וכמובן לבנקים זה צעד מבורך הואיל והכנסות הריבית שלהם גדלות.

 

דוגמא במשק הישראלי:

איש עסקים ישראלי רכש לאחרונה חברת תקשורת סלולארית גדולה בסכום של למעלה מחמישה מיליארד ש"ח.

דירקטוריון החברה אישר חלוקת דיבידנד לבעלי מניות החברה בסך של למעלה מ- 1 מיליארד ש''ח בחלוקה אשר אינה מקיימת את מבחן הרווח, הקבוע בחוק החברות התשנ"ט - 1999 . לפי החלטת הדירקטוריון, החלוקה תובא לאישורו של בית המשפט, כנדרש בחוק.

 עם פרסום ההחלטה מנכ"ל החברה:  "החלטת הדירקטוריון בדבר חלוקת הדיבידנד היא צעד נוסף בייעול מבנה ההון של החברה ומביאה לידי ביטוי פעם נוספת את התמדתה של החברה ביצירת ערך לבעלי מניותיה ".

האומנם??

 רוכשים חברה בהון עצמי אפסי, מפטרים לעתים גם עובדים כדי להגדיל את הרווח, ואז מושכים מיד דיבידנד .

 

לאור זאת  מי מבטיח שמשבר לא יתרחב....כלומר בועה שעלולה להתפתח.

 למותר לציין שתופעה זו הגדילה את שוק ההון אבל הצד היצרני לא גדל רק קטן.

 

הפתרון לבעיה זו: משיכת רווחים רק לפי ממוצע תזרים המזומנים הממוצע ב- 3 השנים האחרונות מפעילות שוטפת , דהיינו התזרים הפרמננטי לרבות הכללת תשלומי ריבית (כידוע הכללת תשלומי ריבית ניתן לסיווג בפעילות מימון לפי התקינה הבינלאומית החדשה IFRS 7), וכל זה בכפוף למבחן יכולת הפירעון.

 

היבט חשוב ניתוח דו"ח תזרים המזומנים הוא חישוב התזרים הפרמננטי המתבצע ביחס לתזרים המזומנים מפעילות שוטפת.

ניתוח זה מנסה לאמוד את כושר ייצור תזרים המזומנים של החברה לטווח הארוך ובהנחה שהגיע למצב של התייצבות פעילותה במצב יציב, צפוי כי השינויים בסעיפי ההון החוזר המאזן יהיו זניחים - יתרת הלקוחות תהיה בסדר גודל דומה משנה לשנה וכך גם מלאי וספקים.

בהנחה שאין יותר מדי גורמים חריגים בפריטי ההתאמות לתזרים מפעילות שוטפת נאמר כי התזרים הפרמננטי אותו מסוגלת החברה לייצר הוא הרווח הנקי בנטרול הוצאות (הכנסות) שלא במזומן, כפי שמומחש בדוגמה הבאה.

  

 

ניתן לראות מניתוח ההתאמות לתזרים המזומנים וחישוב התזרים הפרמננטי את הנקודות הבאות:

חברה א' מייצרת תזרים פרמננטי חיובי בעוד שחברה ב' מייצרת תזרים פרמננטי שלילי

למרות שלכאורה התזרים מפעילות דומה בין החברות, בניתוח תזרים פרמננטי וירידה לפרטי ההתאמות מתגלים הבדלים מהותיים.